גם זה קרה בתשעה באב... מדהים

דברים ששלח שאול שיף במייל, מדהים וחזק-

תשעה באב: שעת הסוף של גטו וורשה, החלה בתשעה באב.
והיה זה יום תשעה באב עצמו, 23 ביולי 1943, בו הגיעה הרכבת הראשונה עמוסת היהודים לטרבלינקה, אל תאי הגזים.
"הפתרון הסופי" נחתם יום לפני תשעה באב 1941,
בתשעה באב 1920, הוציא אדוארד הראשון צו גירוש על יהודי אנגליה.
בתשעה באב 1492 גורשו היהודים מספרד.
בתשעה באב 1914, החלה מלחמת העולם הראשונה – אשר, למעשה, הובילה להתלקחותה של מלחמת העולם השנייה בכלל, והשואה בפרט.
בתשעה באב גורשו התושבים היהודים מגוש קטיף.
כל זאת מעבר לחורבנות, הרדיפות וההשמדות, מי ימנם ומי יספרם, שחלו בתשעה באב ומובאים בין היתר בדברי חז"ל‎.

כתב צבי קוליץ ז"ל ב"יוסל רקובר מדבר אל אלוקים" : "...ולכן הרשה לי אלוקים לפני מותי, כשאני משוחרר מכל שמץ של פחד ושרוי במצב של שלווה פנימית גמורה וביטחון מוחלט, לשאול אותך עוד פעם אחת ואחרונה בחיי. אתה אומר שחטאנו? אין ספק שאכן כן. ושעל זאת אנחנו נענשים? גם את זאת אני יכול להבין . אבל אני רוצה שתגיד לי אם קיים בעולם חטא שמצדיק עונש כזה שקיבלנו. אתה אומר שתפרע מאויבינו? אני בטוח שתיפרע מהם ללא רחם, גם בכך איני מפקפק. אבל אני רוצה לדעת אם קיים עונש שיש בו כדי לכפר על הפשעים שנעשו נגדנו. אולי תאמר שעכשיו אין זו שאלה של חטא ועונש, אלא שאנו מצויים עתה במצב כזה של הסתר פנים, שבו הפקרת את בני האדם ליצריהם. אבל אם כך, רצוני לשאול, והשאלה הזאת בוערת בעצמותי כאש אוכלה: מה עוד, אהה, מה עוד צריך לקרות, כדי שתשוב ותגלה את פניך לעולם?"

ותהיינה מחלה תרצה וגו' : מספרים על ר' שלמה זלמן מוילנה , תלמידו המובהק של הגר"א : נכבד מנכבדי וילנה התאונן בפניו כי השיא את בנו לבתו של אחד מחשובי הקהילה והיא אשה חכמה ויראת ה'. אלא שלאחר החתונה נודע לו כי היא גדולה מבעלה בעשר שנים. הפסיקו ר' שלמה זלמן בדבריו ואמר לו: בפרשת מסעי אתה למד כי כאן, בפרשה, מנאן [את בנות צלפחד] לפי גדולתן ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן. ולכאורה תמוה: מדוע בכל המקרא מנאן לפי חכמתן, רק כאן מנאן לפי גדולתן, היינו כפי גילן? אלא שעל בנות צלפחד נאמר בגמרא [בבא בתרא קיט] שאפילו הקטנה שבהן לא נישאה פחות מארבעים שנה. וכמובן שלפני נישואיהן לא היה נעים למנותן לפי שנותיהן, ולפיכך בכל המקרא מנאן לפי חכמתן. אבל כאן בפרשת מסעי הרי הן נזכרות כבר לאחר נישואיהן, על כן מנה אותן הכתוב לפי גילן, מכיוון שאחרי הנישואין אין לחשוש לכך שיוודע גילן. [(עיטורי תורה)

"אני מאמין בשמש גם אם אינה זורחת/ אני מאמין באהבה גם אם איני חש בה / אני מאמין באלוקים גם אם הוא שותק". [מתוך כתובת על קיר מרתף בקלן שעל הריין, שם הסתתר קומץ יהודים במשך כל שנות המלחמה]

ונוהג היה הרבי מלובביץ' זי"ע לא אחת לסיים שיחותיו באמירה , כי יגיעו ימים , כאשר אחור וקדם הכל יתבהר במהרה בימינו אמן, שנאמר כולנו "אודך ה' כי אנפת בי".